ע"א 7638/12 ראמי קאעוד תמימי נ' בית חולים הסהר האדום תינוק נולד פג בלידת מלקחיים ונותר עם שיתוק מוחין ופיגור – בית המשפט המחוזי פסק שלא הייתה רשלנות רפואית בטיפול ובערעור לעליון לא שונתה ההחלטה ולא נפסק כל פיצוי כספי!

במהלך ההיריון, כל יולדת עוברת בדיקות רבות שתפקידן לוודא כי ההיריון מתקדם בצורה תקינה וכי אין כל מומים לעובר. לעתים ההיריון כולו יכול שיעבור ללא כל תקלות, אך למרות זאת התינוק נולד עם מומים ונכויות קשות. עם זאת, לא תמיד ניתן יהיה להטיל את האחריות על הנזק שאירע לתינוק על הטיפול הרפואי, אם הוא נעשה בהתאם לסטנדרט הרפואי המקובל כפי שאירע במקרה זה.

התינוק נולד פג ועם מומים קשים של שיתוק מוחין ופיגור – מדוע בית המשפט המחוזי פסק שלא הייתה רשלנות רפואית בטיפול שניתן ?

עמית (שם בדוי( נולד בשבוע ה- 32 להיריון, במצב פג בלידת מלקחיים. הלידה התקיימה בבית חולים ואחרי בדיקות רפואיות התברר כי עמית סובל ממומים קשים, מגבלות פיזיות ושכליות עד כדי שיתוק מוחין ופיגור שכלי.

הוגשה לבית המשפט המחוזי תביעה בגין רשלנות רפואית ובה נטען כי האם לא קיבלה הפניה ליעוץ גנטי ולא עברה בדיקות שגרתיות ומעקב על התקדמות והתפתחות העובר. בנוסף  נטען כי לפני הלידה קיבלה האם מזרז לידה, כאשר לא היה צורך בכך באותן נסיבות וגם הבחירה בלידת מלקחיים הייתה לקויה שכן המדובר היה בפג.

עוד נטען, כי היו חסרים מסמכים רפואיים בתיק הרפואי וחלק זויפו ובכך נגרם נזק ראייתי לתביעה.

מנגד נטען על ידי הצוות הרפואי כי כל המסמכים נמסרו לידי התביעה שהם מסודרים וערוכים מלבד מכתבי השחרור וכי הטיפול הרפואי שניתן לאם וליילוד היה בהתאם לפרוצדורה המתאימה ולסטנדרט הרפואי הנדרש ולא הייתה כל רשלנות בטיפול.

בית המשפט המחוזי דן בטענות הצדדים תוך התייחסותו לחוות דעת המומחים הרפואיים וקבע כי הטיפול באם ובתינוק היה בהתאם לסטנדרט הרפואי המקובל גם לעניין הלידה במלקחיים ולכך שלא בוצעו בדיקות מסוימות.

עוד קבע בית המשפט המחוזי, כי לא נגרם נזק ראייתי לתביעה ולא ניתן לקבוע כי היו זיופים במסמכים.

בית המשפט המחוזי דחה את תביעת הרשלנות הרפואית וקבע כי לא הוכח קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לתינוק עמית לבין הטיפול הרפואי שניתן לו.

הוגש ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי לבית המשפט העליון – מדוע בית המשפט העליון דחה אף הוא את התביעה?

בערעור שהוגש, נטען שוב כי היה נזק ראייתי וכי הטיפול הרפואי שניתן לאם וליילוד היו רשלניים. הטענות התמקדו בכך, שהיה מדובר בהיריון בסיכון גבוה להיווצרות מומים ולכן היה על הרופאים לבצע מעקב הרבה יותר קפדני, כמו גם לא נכון היה לבצע את הלידה במלקחיים ולוותר על בדיקות רפואיות חיוניות.

מנגד, טען הצוות הרפואי, כי יש לקבל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ואין מקום לבית המשפט העליון להתערב בפסק הדין, שכן גם לגבי הנזק הראייתי, לא היה כל חסר בתיעוד הרפואי שפגם ביכולת ביסוס התביעה ולעניין הטיפול הרפואי, הרי לא הוכח קשר סיבתי בין הטיפול שניתן על ידי הצוות הרפואי לבין התוצאה של הולדת התינוק עם מומים ואלו נוצרו עקב לידתו המוקדמת כפג.

בית המשפט העליון בחן את מכלול טענות הצדדים וקבע כי לא הייתה לתביעה נזק ראייתי אשר מצדיק העברת נטל ההוכחה, כמו גם החומר הראייתי היה מספיק כדי שהמערערים יוכלו להוכיח את תביעתם ולא הוכח כי הייתה התנהלות בלתי תקינה לגבי עריכת ומסירת המסמכים הרפואיים לרבות רמת אמינותם.

בכל הנוגע לטיפול הרפואי שניתן לאם ולתינוק, קבע בית המשפט העליון כי הטיפול היה בהתאם לסטנדרטים הרפואיים המקובלים ולא הוכח קשר סיבתי בין הטיפול לנזק שנגרם לעמית.

בית המשפט העליון, הסתמך בפסק דינו על חוות דעת המומחים הרפואיים כפי שאלו הוצגו בדיון בבית המשפט המחוזי, ולא ראה מקום להתערב בקביעות ובממצאים אליהם הגיע בית המשפט המחוזי בנוגע להעדפת המומחים הרפואיים מטעם הצוות הרפואי.

בית המשפט העליון, אם כן, אימץ את פסק דינו של בית המשפט המחוזי על כל פרטיו ופסק כי למרות הנזק שנגרם לעמית התינוק והצער הרב שיש להורים בסבל שלו, הרי לא ניתן לומר שהנזק נגרם כתוצאה מרשלנות רפואית ובהתאם לכך לא  נפסק פיצוי כספי.