אחד הדברים הקריטיים ביותר בעולם הרפואה הוא נושא האבחון של המחלה, שכן פעמים ניתן לדון אדם לחיים או למוות רק בשל האבחון, באם נעשה באופן ראוי או שמא לא. תביעות רשלנות רפואית רבות נובעות כתוצאה מהתרשלות הרופא לבצע את הבדיקות הנדרשות כדי לדעת מהי מחלת המטופל ולמנוע את החמרתה, כך במקרים של אנשים מבוגרים וכך בנוגע לתינוקות בני יומם.

הלידה עברה בצורה תקינה לחלוטין, התינוק נולד בריא לגמרי, אז איך יתכן לאחר שבועיים הוא לקה בשיתוק מוחין בשל רשלנות רפואית ?

רבקה (שם בדוי) ילדה את מנחם (שם בדוי) במשקל תקין לגמרי, כאשר כעבור שמונה ימים נערכה לו הברית על ידי מוהל כאשר חלק מתוך ההליך של הברית היה במגע הפה של המוהל בפין התינוק ("מציצה") כחלק ממנהג שחלקים מהציבור נוהגים בו.

כעבור שבועיים מהולדת התינוק החלה להופיע פריחה בלתי רגילה על איבר מינו ואמו רבקה פנתה לרופא הילדים בקופת החולים, אשר אבחן את הפריחה כזיהומית ונתן לה סירופ אנטיביוטיקה ומשחה למריחה, ללא כל הפניה או הוראות אחרות ושלחה חזרה לביתה.

חלפו יומיים משראתה רבקה כי מצב הפצעים אינו משתפר פנתה ביוזמתה לרופא עור של קופת החולים אשר אבחן את הפצעים כתפרחת חיתולים זיהומית נתן לרבקה משחה למריחה ושלח אותה חזרה לביתה.

חלפו עוד יומיים והמצב הלך והחמיר ועל כן פנתה רבקה בשנית לרופא העור בקופת החולים, אשר גם הפעם אבחן את התינוק מנחם במצב בריא מלבד זיהום מקומי ואף ציין כי לא מדובר בהרפס. עם זאת הפעם הפנה את רבקה לביצוע ספירת דם ולחדר מיון.

רבקה הגיעה עם התינוק לבית החולים כעבור יומיים בעודו סובל מחום גבוה ופרכוסים והפצעים אובחנו כהרפס, המצב של מנחם התינוק בשל החום הוביל לכדי פגיעה במערכת העצבים ולנזק במוח, אשר בעקבות זאת אובחן כלוקה בשיתוק מוחין.

האם הרופאים נהגו ברשלנות רפואית או שמא עשו את האבחון הנדרש מהם ברמת הזהירות הצפויה מרופא סביר?

הוגשה תביעה לבית המשפט המחוזי בפ"ת כנגד קופת החולים בגין רשלנות רפואית, על כך כי במידה והרופא הילדים או רופא העור היו מאבחנים כי הפריחה אינה זיהום מקומי רגיל אלא הרפס, היה ניתן טיפול מתאים ויתכן כי היה נמנע הנזק החמור אשר הוביל למצב בו התינוק סובל משיתוק מוחין.

בית המשפט המחוזי דן בטענות הצדדים ובהשתלשלות הדברים כפי שזו הייתה עד לרגע הקריטי בו אובחן התינוק כלוקה במחלת הרפס נדירה בגילו הצעיר והגיע למסקנה כי למרות טענות הרופאים כי ביצעו את הבדיקות בהתאם לנדרש, וכי לא היה ניתן לדעת כי מדובר בהרפס, הרי עדיין היה על הרופאים לשלוח את האם לבצע בדיקות נוספות כדי לשלול אפשרות זאת.

זאת ועוד, האם הגיעה עם התינוק פעמיים לרופא העור, בפעם הראשונה יתכן ולא זיהה את הבעיה אך בפעם השנייה הוא ציין כי קיים נגע חדש ואף שלל אפשרות שמדובר בהרפס ולכן עצם העובדה כי היה לו חשד  ולו הקלוש ביותר שזה עשוי להיות הרפס היה עליו באופן מידי לשלוח תינוק בן שבועיים לבדיקה מקיפה יותר בבית החולים.

לפיכך קבע בית המשפט המחוזי כי התקיימו יסודות עוולת רשלנות רפואית וכי עקב התרשלות קופת החולים יהא עליה לשאת בפיצוי שנקבע בהתאם לנזק שנגרם.

ת"א (מרכז) 4091-09-08