תרופה שגויה הובילה למות המטופל

רשלנות רפואית – הסטודנט לרפואה המשמש כאח בבית החולים נתן למטופל רעל במקום תרופה – בית המשפט העליון דוחה את הערעור על עונש המאסר בפועל

חובתו המקצועית של כל מי שמשתייך לצוות הרפואי הוא לגלות את חובת הזהירות כלפי המטופל, כאשר היא כוללת תשומת לב מרבית למינון ולתוכן התרופה אשר ניתנת. שכן, כל טעות ולו הקטנה ביותר יכולה לעלות בחיי המטופל ולהוביל את איש הצוות הרפואי לתביעת רשלנות רפואית.

האח בבית החולים נותן מזריק בטעות למטופל חומר רעיל –  האם ניתן לומר כי התרשל?

רונן (שם בדוי) סטודנט לרפואה שימש אח בבית החולים, אשר תפקידו היה לתת טיפול דיאליזה לחולי אי ספיקת כליות.

גיורא (שם בדוי) אושפז בבית חולים לטיפול דיאליזה בעקבות כליה שהושתלה בעבר, אך הפסיקה לתפקד באופן סדיר. רונן כחלק מההליך הסטנדרטי חיבר את גיורא למכשיר הדיאליזה וכעבור זמן קצר החל גיורא לסבול מהתכווצויות חזקות ברגליים. כדי להקל עליו, רונן ואח נוסף נתנו לו טיפול עיסוי ברגליים, אך זה לא עזר להפסקת ההתכווצויות ועל כן הציע רונן להזריק סודיום כלוריד, חומר שנועד להקל על המצב הבריאותי במקרים כאלה.

רונן פנה לארון התרופות והוציא באמצעות המזרק 20 מיליגרם של חומר והזריק אותו לצינור שהיה מחובר למכשיר הדיאליזה ולגופו של גיורא. אז החל גיורא להתלונן כי חם לו ואיבד את הכרתו, ניסיונות ההחייאה לא צלחו שכן לא היה מכשור מתאים, גיורא נכנס למוות קליני ומת כעבור 24 שעות.

רשלנות רפואית של אח

בדיעבד התברר כי הבקבוק ממנו הזריק רונן את החומר הרפואי לא היה סודיום כלוריד, אלא פותסיום כלוריד שזהו חומר רעיל אשר הוביל בטעות זו לתוצאה הטרגית של מותו של המטופל גיורא.

בתביעת רשלנות רפואית שהוגשה לבית המשפט המחוזי נקבע כי רונן התרשל בתפקידו, שכן היה עליו לבדוק היטב את הרשום על הבקבוק בטרם הוציא ממנו חומר והזריקו למטופל, שכן כל אח צריך לדעת לעשות את האבחנה בין שני חומרים אלו ולא לתת לטעות שכזאת לקרות ועל כן נפסק לרונן עונש של שלושה חודשי מאסר בפועל וקנס כספי.

האח מגיש ערעור לבית המשפט העליון על חומרת העונש שנפסקה בתביעת רשלנות רפואית זו – האם הערעור התקבל ?

כל אחד מהצדדים במשפט רשאי להגיש ערעור על פסק הדין כאשר הערעור יוגש לבית המשפט שהינו בדרגה גבוהה יותר וכך עשה רונן שחשב כי העונש היה חמור מידי וכי יתכן והמוות לא נבע מהחומר שהוזרק.

הערעור הוגש לבית המשפט העליון כאשר בקשתו של רונן הייתה כי עונש המאסר בפועל יומר למאסר על תנאי. טענתו המרכזית הייתה כי הוא אכן הזריק פותסיום כלוריד, אך זאת בעודו מאמין כי המדובר בסודיים כלוריד ועל כן יתכן כי לא החומר שהזריק גרם למוות של גיורא.  טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט העליון שכן כל המומחים הצביעו על קשר ישיר בין הזרקת החומר למותו של המטופל.

בנוסף טען רונן במסגרת הערעור על קיומה של רשלנות רפואית מצידו, כי הבלבול בין שני החומרים נבע מחוסר הסדר שהיה באותו זמן במחלקה ועצם העובדה ששני הבקבוקים הללו היו בסמיכות הובילה אותו לטעות הנוראית. כמו כן טען כי כיום הוא כבר משמש כרופא בשירות הצבאי וכי הוא כבר הפנים את חומרת מעשהו ולכן לא ראוי שירצה עונש מאסר כבר בתחילת דרכו המקצועית. טענה זו נדחתה אף היא.

בית המשפט העליון פסק ברוב השופטים כי אין להקל על פסק הדין שנתן בית המשפט המחוזי ואל אף הסיבות שיש להקל בעונשו, הרי זה יישאר מאסר בפועל.

ע"פ 239/79


משרדנו ישמחו לסייע לכם בכל עת ובכל שעה.

כתיבת תגובה