ניתוח בעמוד השדרה הביא לנזקים למטופל

איש מאיתנו לא שש לעבור ניתוחים, לא כל שכן בעמוד השדרה, שכן למרות התקווה שהניתוח ישפר את המצב תמיד טמונים בו סיכונים העלולים להביא להחרפת המצב, ובמקרה של ניתוח בגב אפילו לשיתוק. נשאלת השאלה האם במקרה בו נותח אדם שסביר שסבל מבעיה בגבו, והניתוח, עקב התממשות סיבוך נדיר, הרע את מצבו תוך יצירת נזקים נוירולוגים ותנועתיים ניכרים, ניתן לומר כי הרופא האחראי ברשלנות רפואית?

תקציר

ביהמ"ש המחוזי בירושלים קיבל תביעת מטופל שנותח בעמוד השדרה וסבל נזקים עקב הניתוח. ביהמ"ש קבע שהנתבעת התרשלה והביאה לנזקי התובע. עם זאת קבע ביהמ"ש כי הנתבעת אחראית רק לחמישים אחוזים מנזקי התובע שכן יתכן ובעתיד היה סובל ממילא נזקים בשל מחלתו הראשונית. ביהמ"ש העליון דחה את ערעור הנתבעת בשאלת האחריות, קיבל את ערעור התובע בשאלת הפחתת הפיצוי וקבע כי אין מקום להפחתת הפיצוי, ויש לפסוק לתובע את מאת אחוזי הפיצוי.

מדוע נקבע הניתוח למטופל?

מעשה בא' , עו"ד יליד שנת 1930, אשר הבחין לפתע כי הינו גורר את רגל ימין. הוא פנה לרופא והלה אבחן כי א' סובל משיתוק ספסטי שהינו חלקי בארבע גפיו ומתבטא ברגישות בשרירים אשר אינם יכולים לפעול בתיאום. לאחר זמן בדיקה נוספת כולל צילום מסוג MRI האבחנה היתה כי מקורו של השיתוק הינו בהיצרות עמוד שדרתו הצווארי.

הרופא המליץ לא' לעבור ניתוח, והוא הופנה לאורטופד מומחה, אך א' בחר לעבור את הניתוח אצל מומחה אחר, פרופ' ר', באמצעות שירותי רפואה פרטיים בבי"ח הדסה. פרופ' ר' אבחן כי אצל א' אף פרץ דיסק בחוליות הצוואר נוסף להיצרות בעמוד השדרה. פרופ' ר' המליץ על ניתוח הקרוי למינופלסטי אשר מטרתו שחרור לחצים בעמוד השדרה שנגרמו בשל היצרות.

נזקים חמורים בעקבות ניתוח בגב

מדוע הניתוח לא עזר למטופל?

א' נותח, ומיד לאחר הניתוח הסתבר כי אין אצלו תנועות תחת הפרק של ירך ימין. בוצע מידית צילום סיטי, והוא הדגים כי התרחש סיבוך שהינו מאוד נדיר, והוא שבירת הציר של הלמינה שהיא אחת מהחוליות של התעלה של עמוד השדרה. הלמינה נפלה והפעילה לחץ על עמוד שדרתו של א'.

הוחלט לבצע ניתוח שני לתיקון המצב, ולאחריו אכן היתה הטבה, אך א' לא שב למצבו עובר לניתוחו הראשון. בחודשים שלאחר מכן מצבו של א' החל מדרדר, והוא סבל מהליכה לא יציבה. צילום MRI הראה כי אכן שוחרר לחץ באיזור המנותח, אך עם זאת הצילום הצביע על לחצים בעמוד השדרה באיזור שונה. א' נותר עד היום סובל מהפרעות נוירולוגיות ותנועתיות חמורות.

המטופל טען כי היתה התרשלות מצד פרופ' ר' וביה"ח בטיפול שהוענק לו

לדבריו, פרופ' ר' קדח יתר על המידה בלמינה וגרם לו נזק, ואף היתה התעכבות מיותרת עד ביצועו של הניתוח השני. כן טען כי היו בנמצא אפשרויות טיפול אחרות, אך פרופ' ר' בחר ניתוח עם רמת הסיכון שהינה הכי גבוהה.

א' אף הוסיף כי מעולם לא נתן הסכמה מדעת לניתוח שכן סיכוניו לא הוסברו לו. לו היו ניתנים לו לא היה עובר את הניתוח, והתנהלות זו אף מהווה תקיפה. לבסוף טען א' כי יש להחיל במקרה זה את הכלל "הדבר מדבר בעדו" ולהעביר את נטל הראייה לנתבעת להוכיח היעדר התרשלות.

התגוננות הנתבעת

מנגד טענה הנתבעת כי התנהלותה היתה ללא רבב. לטענתה בראש ובראשונה נזקי התובע נגרמו ממצבו הראשוני ללא קשר לסיבוך כלשהו שהתרחש בניתוח. הנתבעת אף טענה כי הניתוח המסוים היה הכרחי במצבו של התובע, והוענקו לו מלוא ההסברים טרם הניתוח. כן טענה כי הניתוח התבצע במקצועיות ללא עיכובים בניתוח השני, ולאור זאת אין מקום להיפוך נטלי הראייה.

בית המשפט קובע!

ביהמ"ש המחוזי קיבל את התביעה בחלקה הגדול וקבע כי הנתבעת התרשלה בטיפול בתובע. ביהמ"ש קבע שאכן יש מקום להעביר את הנטל לנתבעת להוכיח היעדר התרשלות, אך היא לא עמדה בו. הרופא, פרופ' ר', לא וידא בסמיכות לניתוח הרשלני את מצבו של התובע כדי לנסות להימנע ממנו, לא הצליח לצפות את התנתקות של הלמינה ולא ערך פעולות כדי למנוע את הסיבוך.

כן התרשל ולא הזדרז במעקב הרפואי לאחר הניתוח. עם זאת קבע כי יש קיים סיכוי ממשי כי בכל מקרה היה התובע סובל בעתיד ממחלתו בגינה נותח, ולכן יש לפסוק לו רק חמישים אחוזים מסך הפיצוי.

הן התובע והן הנתבעת ערערו על פסק הדין לביהמ"ש העליון. הנתבעת טענה כי אין להטיל עליה אחריות לנזקי התובע, והתובע טען כי יש לפסוק לו את מלוא הפיצוי, ולא רק חמישים אחוזים.

ביהמ"ש קיבל את ערעור התובע ודחה את ערעור הנתבעת. ביהמ"ש קבע כי אין להתערב בממצאי ביהמ"ש המחוזי כי הנתבעת התרשלה בניתוח עצמו ובהשתהות בטיפול אחריו, ואכן היה מקום להיפוך נטלי הראייה. ביהמ"ש אף פסק כי לא היה מקום להעניק לתובע רק חמישים אחוזים עקב הסיכוי שמצבו היה מדרדר ממילא בגין נזקי בעייתו המקורית.

ביהמ"ש הסביר כי איש מן המומחים לא יכול היה להשיב על השאלה האם מצב התובע נגרם מהחלקתה של הלמינה או ממחלתו הבסיסית. לפיכך אין המדובר במצב של סיבתיות שהינה עמומה בה מתחלק הנזק. ביהמ"ש ציין כי הסוגיה מה יהיו נזקי המחלה המקורית של התובע ללא קשר לניתוח לא נידונה בבהמ"ש המחוזי, והנטל היה על הנתבעים להביא ראיות שהתובע היה אכן סובל מנזקים כלשהם בעתיד בשל מחלתו הבסיסית.

ע"א 4804/03 א.מ נגד הסתדרות מדיצינית "הדסה", עין כרם, ירושלים

 

משרדנו ישמחו לסייע לכם בכל עת ובכל שעה.

כתיבת תגובה