מות ילד עקב זיהום סטרפטוקוק

תקציר

חיידק טורף. כולנו שמענו קצת על החיידק המפחיד והאלים הזה וכולנו חוששים ממנו כל פעם . תסמיניו פעמים רבות כשל וירוס בר חלוף או מחלת ילדים לא מסובכת, ולכן הידיעה שייתכן שתקף את ילדנו והצוות הרפואי לא יאבחן זאת מפחידה עוד יותר. אך אם חס וחלילה ילד יילך לעולמו בשל חיידק זה, האם בהכרח הדבר מעיד על רשלנות רפואית של הצוות הרפואי שלא אבחן זאת? מקרה כגון זה קרה ל-מ' ולהוריו.

למה נרשם בתיעוד הרפואי שאין טעם בטיפול אנטיביוטי ?

הוריו של מ', פעוט בן שנה וחצי בלבד, הביאו אותו לרופאת הילדים בקופה לאחר שסבל מחום גבוה והקיא. מ' נבדק על ידי רופאת הילדים, אשר אבחנה כי הוא אפאטי, חלש וירוד, ולכן נתנה לו הפניה דחופה למיון לצורך מתן טיפול אנטיביוטי וביצוע בירור מקיף. הוריו של מ' לקחו אותו בבהילות לחדר המיון בבית החולים "מאיר", שם בוצעה לו בדיקת דם אשר הצביעה על מספר כדוריות דם לבנות גבוה בצורה חריגה (כבמקרים של זיהום) ולאור מצבו הועלה חשד לדלקת במערכת העיכול. לאור אבחנה זו אושפז מ' במחלקת הילדים בבית החולים והוחל טיפול בעירוי נוזלים אך נרשם בתיעוד הרפואי כי אין צורך באנטיביוטיקה. עוד באותו הלילה, התלוננה ה', אימו של מ', כי לפעוט נפיחות סביב העיניים. מ' נבדק והוחלט להקטין עת קצב טפטוף העירוי.

שעתיים לאחר מכן, היה ל-מ' ארוע פרכוס ולכן הוחלט רק אז להתחיל לו טיפול אנטיביוטי. לאחר מכן נבדק מ' מספר פעמים ונמצא דופק מואץ ולחץ דם גבוה. בהמשך נמצא כי אין החזרים גידיים ונרשם בתיעוד כי מ' במצב של קומה. לאחר שהיה קושי נשימתי הוכנס טובוס והוחלט להעבירו לבית החולים "שניידר", אך עד שהגיע לשם לא נותר אלא לקבוע את מותו. בבדיקה שבוצעה לאחר המוות נתברר כי את מ' תקף חיידק טורף מסוג סטרפטוקוקוק a אשר גרם לו לדלקת קרום המוח ובהמשך למותו.

למה התינוק נפטר?

בעקבות פטירתו הגישו הוריו של מ' תביעת רשלנות רפואית נגד בית החולים "מאיר", במסגרתה טענו כי מ' נפטר עקב איחור באבחון מחלתו ואבחון דלקת קרום המוח אשר לא טופלה כראוי, דבר שגרם לנזק מוחי קשה ולפטירתו בהמשך. את טענתם לרשלנות רפואית של בית החולים תמכו ההורים באמצעות חוות דעת של מומחה רפואי מטעמם אשר קבע כי בית החולים התרשל בין היתר, בכך שהחליט לא לתת טיפול אנטיביוטי למרות המלצה מפורשת של רופאת הילדים של מ', בכך שלא בוצעו לו בדיקות נוספות לבירור מצבו חרף ההתדרדרות המהירה במצבו, ובמתן טיפול רפואי שלא תואם את מצבו מבלי שבוצע כל בירור לאימות האבחנה המשוערת של הרופאים.

מנגד, הגישו הנתבעים כתב הגנה בו טענו כי הטיפול שניתן ל-מ' היה ללא כל דופי, וכי פטירתו הינה מקרה טרגי שלא היה ניתן לצפות לו בזמן אמת וכי כל טענותיהם של הוריו של מ' מהווים "חוכמה שבדיעבד". לדידם של הנתבעים, כל תסמיניו של מ' לא היו תסמינים אופיניים של דלקת קרום המוח ואף בשלב מסויים של האשפוז הוא הפסיק להקיא, שזהו תסמין אופייני יחסית של דלקת זו. כן טען בית החולים כי הטיפול היה תואם לנסיבות ולמצבו של מ', ולא היה ניתן לאור תסמיניו אותה עת לדעת כי מדובר בחיידק טורף ובדלקת קרום המוח. לאור הקושי בתיק וחילוקי הדיעות המהותיים בין מומחי הצדדים, מינה בית המשפט מומחה רפואי מטעמו, אשר קבע כי הטיפול ב-מ' לא לקה ברשלנות וכי מחלתו היתה מסוכנת וקשה וגם אם היה הצוות בבית החולים מציל אותו, עדיין הפרוגנוזה היתה רעה ביותר והיו צפויים לו חיים מלאי סבל ונכות נוירולוגית קשה, כביתר המקרים בהם תוקף חיידק סטרפטוקוק a.

מה יש לבית המשפט להגיד על כך ?

בפסק דין שניתן ביום 9.12.12 קבע בית המשפט כי מ' נתקבל למחלקת הילדים בבית החולים כאשר בתיעוד נרשם כי הוא סובל מוירוס חיידקי, אך מעבר לכך לא נעשה כל המשך בירור לגבי אבחנה זו שניתנה בחדר המיון, ולא נעשו בדיקות שהיו מתבקשות באותה עת לאור הנסיבות, בין היתר בדיקת שקיעת דם, שהיתה יכולה להעיד על מצבו. בעניין זה, כך קבע בית המשפט, נראה כי הצוות הרפואי בבית החולים שקע בפסיביות ובכך הפר את חובת הזהירות אשר היתה מצופה ממנו כצוות רפואי.

יחד עם זאת, כך קבע בית המשפט, גם לו היה הצוות הרפואי מזהה את החיידק בזמן, ומתחיל לו טיפול אנטיביוטי באופן מיידי, עדיין לא היה ניתן להחזיר את מ' למצבו הקודם שכן דבר ידוע הוא בספרות הרפואית שכל ילד אותו תוקף חיידק טורף מסוג סטרפטוקוקוק a, אינו חוזר לקדמותו וסביר כי הוא יסבול מנכות נוירולוגית קשה אשר תשפיע על כל חייו. נכות זו, אינה תוצאה של רשלנות אלא תוצאת המחלה עצמה, והיא היתה פוגעת ב-מ', לו חייו היו ניצלים, וגורמת לו לפגיעה משמעותית באיכות חייו ואף, סביר להניח, לקיצור תוחלת חייו. משמעות הדבר היא, כך לדידו של בית המשפט, כי גם לו היה הצוות הרפואי בבית החולים עורך ל-מ' בדיקת שקיעת דם ונותן לו טיפול אנטיביוטי בזמן, לא היה בכוחו להביא להחלמתו המלאה וסביר כי מ' היה סובל בהמשך חייו מנכות קשה. לאור האמור לעיל, קבע בית המשפט כי בשל הפרת חובת הזהירות כלפיהם והרשלנות בחוסר אבחון של מחלתו של מ', על בית החולים לפצות את הוריו פיצוי בגין כאב וסבל בלבד,- פיצוי בשיעור של כ-900,000 ש"ח. באשר לפיצוי בגין הפסדי שכר עתידיים לא קיבל בית המשפט את דרישת ההורים, שכן קבע כי לאור הנכות הקשה ממנה היה סובל מ' לו היה מטופל בזמן, סביר כי לא היה יכול עבוד גם ככה לאור מצבו. לעיון בפסק הדין המלא: ת.א. 54662/08

משרדנו ישמחו לסייע לכם בכל עת ובכל שעה.

כתיבת תגובה